מה הסיפור שלך?

או ⁦התחבר⁩ כדי לגשת לקורסים שרכשת

מוזמנים להקשיב להקדמה של הקורס שלפניכם

אודות הקורס

מציאות חייך היא מראה של 'הסיפור' שבך,
החופש והבחירה נמצאים ביכולת לגלות את הסיפור מחדש

היכולת לדעת לספר את סיפור החיים שלך נכון, היא זאת שיוצרת את המציאות שלך. סדנת 'מה הסיפור שלך?' נותן כלים מעשיים איך לקרוא ולבחון את סיפור חייך בצורה המאפשרת הזדמנויות ובחירה . נלמד איך שיטת דמיון נובע מאפשרת לגלות 'ניגון פנימי' אישי הקיים בתוכך המספר את הנרטיב שלך בצורה מלאת השראה, אהבה וחיים.  מכון דמיון נובע מזמין אותך לגלות מחדש את הניגון בסיפור חייך, ולחולל שינוי משמעותי בחיים שלך ושל אחרים סביבך. 

כל אדם עובר בחיים דרך שלל סיפורים וחוויות,  באמצעותם מתקבע לו 'נרטיב אישי', בעברית – 'סיפר' איך אני מספר את הסיפור, ובעקבות כך ההחלטה באמצעותה אני רואה את עצמי והעולם. עמית קדם ילמד כיצד לקרוא את סיפור החיים האישי בצורה נכונה ומדוייקת, מה הבשורה והייחודיות הפורצת דרך של דמיון נובע. נוריאל אהרן יתן כלים ויתרגל איתך בסדנה את העבודה בסיפור אישי אחד עליו תבחר לעבוד. ד"ר מיכאל אבולעפיה ילמד איך הנרטיב האישי משפיע על הגוף ומה מקומה של האמונה בעולם הטיפול בתחום זה. גב' זיוה מאיר תעמיק על ההשלכות של הנרטיב האישי על הזוגיות ועל ההורות שלנו, כיצד אנו 'מכניסים' את הסובב לנו לסיפור שלנו.

תרגילי הכנה במתנה ורשימת השיעורים – כאן למטה בהמשך הדף

הסדנה הוקלטה בכנס דמיון נובע במהלך מבצע 'שומרי החומות' בעזה

אורך הקורס: כ – 4 שעות

על החוויה בכנס 'מה הסיפור שלך':

הכנס היה אמור להתקיים בירושלים (׳איזה כיף, להיפגש עם אנשים׳), אבל אז החלו יריות ואזעקות, והכל עבר לזום. להפתעתי, ברגע שהתיישבתי מול המסך שמחתי להסתתר מאחוריו. הבנתי שבענייני נפש אני לא זקוקה לחברים, אני באה מתוך סקרנות להכיר שיטה לעבודה פנימית. אני אוהבת שיטות. אני שומעת, מקבלת, מפנימה, ואז מתלבטת לנצח באיזו מהן לבחור.

הערב התחיל בסקירה עניינית על הפסיכולוגיה לאורך מאות שנים, וכשהגענו לחלק המעשי, התבקשתי למצוא סיפור קרוב לליבי. לא התלבטתי זמן רב מידי. כשהייתי נערה קראתי ספר אחד שוב ושוב, אולי עשרות פעמים. אינני יודעת מה היה כל כך מיוחד בו, אבל עיקרי העלילה מונחים בליבי עד היום. בחרתי בו. עצמתי עינים, הגיתי בעלילותיו, ועניתי על השאלות. אחת אחרי השניה הן גללו את הסיפור מול עיני, עד שהיד הכותבת נעצרה בסצינה מסוימת אחת. דליתי מזכרוני את כל הפרטים שיכולתי – ופתאום ללא כל הכנה מוקדמת – התייצב מולי פתרון לשאלה שהטרידה אותי במשך שנים ארוכות. לא, זה לא יכול להיות כל כך פשוט, הנחתי את העט והבטתי בכתוב. ׳מה זה היה?!׳ שאלתי את עצמי, לא אספר פה את הסיפור בעצמו, (זה גם לא מעניין) אבל נדמה לי שהדרך בה התהפכו היוצרות, והופיע שם סיפור אחר לגמרי – שלי – כבר יותר מעניין.

זה כמו לשמוע כוס מתנפצת תחת רגלי החתן – ולדעת שמעכשיו, משהו חדש מתחיל. בחזרה על הסיפור, קיבלתי רשות להיכנס פנימה, לסובב שם כמה כפתורים, ולצאת שוב אל העולם. מצוידת הפעם בכלים אדירים, מדויקים ומאפשרי שינוי. 'אבל זה בסך הכל ספר שקראת פעם!׳ שמעתי קול קטן וזניח בראשי. הבטתי בו ברחמים, ואמרתי לו, ׳זה לא. היום גיליתי מי אני יכולה להיות׳.

זה לא סוד שאני כבר לא נערה. מזמן חציתי את שנת הארבעים לחיי, ואני מודעת לשערים הנעולים שבתוכי. על חלק מהם כבר וויתרתי, התייאשתי מלנסות למצוא להם מפתח, אני מאד פרקטית. אבל אחרי התרגיל הזה, הבנתי למה. למה אני פועלת כך ולא אחרת. למה אני נזהרת פה ומצליחה שם. למה אני מפספסת, לעיתים, הזדמנויות. וכבר אמרו חכמים ממני: ׳מי שיש לו למה, יוכל לשאת כל איך׳. קיבלתי הצצה נדירה למערכת הבחירה שלי. הבנתי. מיציתי. ושיניתי. שם, במקור. לשאלה ״מה זה היה?!״, יש כנראה רק תשובה אחת: עמדתי מול הרגל לא רצוי ואמרתי ״עד כאן. זו לא אני, ואני רשאית ליותר מזה״.

אורית כרמלי
עורכת ״לנשמה״ ירחון נשים


שיעורים

דילוג לתוכן