כתב וערך: רן שריד
בשנים האחרונות התפתח מנהג לא רשמי להשקיע באופן מכובד בלימודי התפתחות אישית. אנשי רוח, יוצרים ורבנים מובילים בציבור בוחרים בלימודים מבוססי דמיון. התכנסנו לראשונה עם כמה ראשי ישיבות מהציבור הדתי כדי להבין את בחירתם ללמוד על הנפש באמצעות הדמיון הנובע. שיח רבני ראשון על כוח הדמיון, על הנפש, ומה שביניהם.
כאשר לפני שנתיים בדיוק רציתי גם אני ללמוד משהו על עצמי ועל יכולתי לשנות את הרגליי הפחות מוצלחים, שמתי לב לתופעה הזו של רבנים, אמנים, מטפלים ואנשי חינוך הלומדים דווקא את שיטת 'דמיון נובע'. קסם לי גם הטיפול בעזרת דמיון וגם המונח "נובע" – הרגיש לי שלא מדובר בעוד "שיטה" מוכתבת וכללית אלא שיטה הקשובה לנפש שלי ספציפית.
הלימודים התקיימו במקום הקסום ביותר בירושלים, בגן הבוטני, על ידי נוריאל אהרון מנהל מכון 'דמיון נובע', ואכן פתחו לי ממש את עולם הנפש שלי. למרות שקודם לכן למדתי אימון וNLP-, יש בשיטה הזו משהו הרבה יותר עדין ומדויק. מאז אני משתמש בשיטת דמיון נובע גם ברמה האישית וגם במסגרת עבודתי. מאז נחשפתי לסיפורים מדהימים של מונחים בשיטה הזו שחוו פתיחת הלב בעבודת ה', הצלחה בהתמודדות עם אתגרים פיזיים, שחרור מפוביות או התמכרויות, מריבות שנמשכו שנים שנעלמו ועוד. עד היום אני מנסה להבין מה סוד השיטה.
החלטנו לעשות מעשה ולכנס לראשונה כמה ראשי ישיבה ידועים, שגם הם בוגרי לימודי "דמיון נובע" ולשוחח איתם, מתוך הזווית הרוחנית והחינוכית שלהם, על עולם הנפש, עולם הדמיון, ומה שביניהם. בין השותפים לשיח: הרב אוריאל עיטם, מראשי ישיבת ירוחם; הרב דוד טורנר, ראש בית המדרש בגבעת שמואל; והרב נעם ולדמן, ראש ישיבת ההסדר בקריית ארבע. זהו שיח רבני ראשון מסוגו על השיטה שלמדו, על כוחו של הדמיון בכלל וחשיבות הלימוד הזה בעיניהם. התוצאה לפניכם.
הרב עיטם: אפתח בדבר הבולט יותר. אין ספק שאחד הצרכים המרכזיים הבולטים היום קשור למרחב הנפשי. אפשר לומר שכל הנוכחים במפגש התעצבו בדור שבו מרחב הרוח היה הדבר שהחייה אנשים: הרוח, המילים הגדולות, הרעיונות הגדולים, האידיאלים – זה היה הערוץ, זו הייתה השפה, ושם היו האנרגיות. כך היה גם מחוץ לעולם התורה. ברור שמאז התרחשה איזושהי תנועה בעולם, והרבה מהאנרגיות נמצאות בעולם הנפש. רבי צדוק הכהן מלובלין כותב שכל דור יורד יותר למטה בדרגות התיקון, עד שהדור האחרון, דור עקבי משיח, יתקן את העקבים. עברנו מהרוח לנפש, ובמובן מסוים גם הגוף מתחיל להיות נושא מרכזי ואתגר משמעותי עבורנו. אם יש צרכים לדור, הרי שאם לא נעסוק בהם, וניתן מענה מרומם למרחבים האלה, אז הצרכים האלה ייענו ממקומות אחרים, שיש בהם סיגים. וכבר כתב רבי אברהם אבן עזרא: "ולא יוכל לדעת השם, אם לא ידע נפשו ונשמתו וגופו, כי כל מי שלא ידע מהות נפשו, חכמת מה לו".
הרב טורנר: הרב אוריאל תיאר את המעבר מהרוח לנפש, והוא תיאר אפילו ירידה לעקביים. אני חושב שמבחינה פנימית זו עליה, לנפש בעצמה יש תביעה לחיים. עולם של רוח הוא עולם שבו השכל מאוד מרכזי. עולם של נשמה זה עולם שבו החיים הם שמשמעותיים. הנשמה היא שמזינה את הנפש. כשיש פנייה למשהו יותר עמוק יש גם תביעה לחיות את זה, ושזה ייגע בנקודות הכי עמוקות של החיים. אז יכול להיות שבגלוי התגלו הרבה דרישות נפשיות, אבל בצורה עמוקה, פנימית, תובעים שמרכיב של תורה ייהפך להיות חיים. יש תביעה גדולה לחיים.
הרב ולדמן: אפתח במימרא מאוד חזקה של הרב משה גנץ שמלווה אותי הרבה שנים. כל העולם עובד מדור שמחדש תנועה לדור שמחיה אותה. זה כמו מעגל ספירלי. הרב קוק הביא אור גדול ותורה גדולה לעולם, והרב נריה והרב צבי יהודה הפכו את זה למשהו חי, שמעמיד דור. אולי גם אחר כך הגיע עוד דור שהעמיק ופתח עוד נופך בתורת הגאולה – והדור של עכשיו מבקש לחיות אותה. זה תפקידו של אליהו הנביא שיבוא בעקבות משיח – התפקיד שלו הוא לעורר את החיים ואת הטבעיות של החיים.
צריכים להיות זהירים כלפי הדור הקודם: זה לא שהם היו ברעיונות ולא חיו. עולם הדמיון אצל אבי מורי זצ"ל (הרב אליעזר ולדמן, מגדולי תלמידי הרצי"ה קוק. ר"ש) היה מאוד מפותח גם בלי לעשות תהליכים בשיטת דמיון נובע. בסופו של דבר הם אלו שהביאו תורה גדולה לעולם ואנחנו אלה שמבקשים לחיות אותה. אני מרגיש את זה אפילו עוד יותר כלפי התלמידים שלנו היום – הם יותר חיים תורה מאיתנו, יותר טבעיים בקשר שלהם לתורה, לארץ ישראל, לעם ישראל, וגם בכלל לעבודת ה' ולקשר עם הקב"ה. רבותינו היו במקום גדול כזה שהם חיו את הדברים בלי איזשהו כלי או כלים שעוזרים לנו לחיות.
הרב טורנר: בדמיון יש תביעה למרחבי חיים, תביעה לקיומיות ועומק, ולכן תביעה גדולה לכך שהתורה תיספג בנו. הרב קוק אומר שהדמיון הוא כיסא שנותן לאור ה' להופיע בעולם. מצד שני, אי אפשר שלא לומר שבדמיון יש גם הרבה דברים לא פשוטים. הוא מאוד יכול להקטין אותנו, לרכז אותנו רק בעצמנו ולהשכיח מאיתנו את אור השכל. לא ניקח את הדמיון בתור גולת הכותרת של הכול.
אומנם אנחנו עדיין לא בשלים לפתח את הדמיון לעבודה רוחנית, אבל כמו שאומר הגר"א על לימוד המדעים: מי שיחסר לו יד אחת בהם יחסרו לו עשר ידות בתורה. הרב קוק לוקח את המשפט שלו לא רק למדעים אלא גם לבריאות הגוף. זה נשמע מוזר. כל התקדמות בגוף, או כל התקדמות במדע, בתורה היא פי עשר. זה כמו אדם שיהיה חסר לו חצי צילינדר במשקפיים: את כל הרש"י שבתלמוד הוא לא יידע. זה לא אומר שחצי צילינדר הוא יותר מכל לימודי הרש"י אבל אין לו את המשקפיים לראות דרכם את המציאות. יש משהו כזה שקשור למבוא בנפש שצריך כדי לפרש את הדברים הגדולים.
הדמיון הוא כוח שמאוד דורש את הביטוי שלו, גם במקום שמאוד מאפשר הפנמה של דברים וגם במקום שבסופו של דבר נותן לאדם יכולת לפתח חלומות. בדור שלנו, הדרך-ארץ שקדמה לתורה מזקיקה לפתח את המבט הזה של הדמיון כדי שנדע גם לחלום, ולהבין ש"הרבה יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן". בהקשר הזה אני מרגיש שזה חוסר בריאות אם אנחנו לא ניתן אמון גם בחלומות שלנו.
"מתלמידיי יותר מכולם". זיהיתי גם אצל התלמידים שלי והילדים שלי, שהעיניים הבוהקות שלהם חיות עתיד ודמיון והרבה חלומות – הן לא חיות הווה. בעקבות כך זהיתי שיש בנו כוח חיים שתמיד היה קיים בנו אך לא מספיק פיתחנו אותו, את הכוח הזה ראוי לפתח בצורה הדרגתית".
הרב עיטם: "המפגש הראשון שלי עם דמיון נובע היה לפני יותר מעשרים שנה. לאחר שבע שנים בהם לימדתי בישיבת ירוחם מאז הקמתה, חשתי צורך פנימי בשנה של הפסקה בה יצאתי לשבתון ומילאתי צמא שהיה בי: לפגוש יותר את הנפש ולספוג יותר לעומק אל תוכה את עולם הרוח של התורה ושל עבודת השם. אז התחלתי להבין שלא רק התורה אלא כל אחד ואחד מאיתנו הוא סוגיה, וסוגיה – דורשת כלים כדי ללמוד אותה. החיפוש נבע גם מהעמקת המפגש עם כתבי הרב קוק, שעוסק הרבה בכוחות הנפש השונים כגון הרצון, הדמיון והרגש. התחלתי במסע ולימודי הדמיון נובע היו מהדברים הראשונים שלמדתי. המילה "דמיון", הציתה לי את הדמיון. בשנים האחרונות, , חזרתי לעוד קורס דמיון נובע שוב כדי לפגוש מה שהתפתח בשיטה, ושמחתי לגלות שהיא אכן התפתחה מאוד, מתוך שיתוף הפעולה המיוחד בין עמית קדם מייסד השיטה לנוריאל אהרן.
הרב ולדמן: אני אתחיל מהסוף, ואז לשורשים. באמצע לימודי דיינות, שהם אינטנסיביים מאוד מאוד, אני זוכר מתח מתמיד. בעודך יושב מול הסטנדר, הגמרא והראשונים, אתה כל הזמן שואל את עצמך עד כמה התורה נמצאת בספר ובסטנדר ועד כמה היא נמצאת בקרבך. זה דבר שכל הזמן הולך איתי, ועם זה הלכתי לדמיון נובע.
אם נלך לשורשים: אבי מורי זצ"ל היה לפעמים בסעודה שלישית קורא לנו פסקאות באורות הקודש, ואומר לנו: "אני לא מסביר עכשיו. אני מקריא. תנשמו. תנשמו את התורה של הרב פנימה". כשהגעתי לקדומים אצל הרב בן-שחר, זה היה מושג חוזר אצלו: "לנשום תורה". לכן ליוותה אותי השאלה מה התהליך הפנימי שעובר עליי בתור עובד ה'. הלכתי לדמיון לא רק ככלי טיפולי עבור עצמי, אלא מהמקום הגדול, שגם הרב מלמד עליו. הרב קוק אומר שהשכל איננו כי אם תלמיד קטן של הדמיון. הדמיון מצליח להביא אותנו לפעמים לגבהים גדולים. אבי מורי זצ"ל היה מאוד קרוב לרב הנזיר. גם זה היה מאוד נוכח בבית: סיפורים על הנזיר, ועל הדמיון שהרב הנזיר מדבר עליו, עם ביקוש הנבואה. אבי מורי פעם אמר לי: "למה הולכים ללמוד תורה? כדי להיות נביאים".
מתוך זה הגעתי למכון, והאמת היא שמצאתי בדמיון נובע הרבה מעבר לזה. היה שם מפגש אמיתי עם תהומות הנפש, וכראש ישיבה, שיטת דמיון נובע העניקה לי יכולת הקשבה, הכרה והזדהות עם התלמידים. גם עם אשתי והילדים שלי. זה עשה אותי אדם טוב יותר.
הרב טורנר
הרב טורנר: דיברנו הרבה עד כה בנוגע לשיטת "דמיון נובע" על הדמיון, אבל אני רוצה לדבר יותר על ה"נובע".
הדמיון הנובע מפגיש אותך עם כל מיני אירועים משניים שהיו לך בעבר; אתה חוזר לאיזה אירוע וחוזר למשהו צדדי שהיה שם, ופתאום מגלה עולם ומלואו. מתברר לא רק שבתוכך יש מעמקים בלתי נדלים, אלא בכל דבר גנוזים רבדים עמוקים. השיח והדיבורים שיוצאים בינך לבין איזו אבן או איזה מעיין, שהם חלק ממה שעלה באופן ספונטני כרגע בדמיון, הוא בבחינת 'תהום אל תהום קורא הבע מימך'. זו נביעה טבעית ומדויקת לך. זה מגדיל מאוד את האדם עצמו, אבל מגביר במיוחד את התפיסה של העולם 'כמים הפנים לפנים'. זה משהו מיוחד מאוד.
הדמיון הנובע מפגיש אותנו עם הרבדים העמוקים בתוכנו ' עמוק עמוק מי ימצאנו '. תוך כדי התהליך מתברר, שבתוך כל אחד ואחד מאיתנו, בעומק שלו, יש עולם ומלואו. יש מרחבים אדירים. מרחבים שלא כוללים רק את שבעת היבשות, ואפילו לא את הגלקסיה שבתוכה אנחנו נמצאים. אלו מרחבים הרבה יותר גדולים. מדהים לגלות עד כמה כל העולם גנוז בתוך כל אחד ואחד מאתנו. זו תובנה מיוחדת מאוד.
הרב ולדמן: עולם המדמה, גם בהגדרות מספרי הקודש, הוא המקום שמקשר את העולם הרוחני והנפשי עם הגוף. דמיון נובע הוא מאמין גדול מאוד באדם, בכוחות שלו, בעושר הגדול מאוד של האדם וביכולת שלו לתת את הפתרונות הכי נכונים להתקדמות שלו בחיים. בתהליך של דמיון נובע, אתה מעלה דמיון, והדמיון הוא תמיד פיזי – משתמשים בחושים. בתחילת הלימוד, הרבה שאלו, "מי אמר שכל מה שעלה לך בדמיון הוא נכון?" וגם, "זה לא מסוכן?". הדמיון הנובע נותן אמון גדול מאוד בכך שהאדם הוא ישר וטוב, וכשהאדם מאפשר לעצמו להעלות מה שעולה בדמיון באופן כזה שמאפשר לו באמת להיפגש עם הנפש שלו בצורה אותנטית, מבפנים, בלי מסכים ובלי עולם חיצוני, הוא יפגוש את הטוב ויפגוש את כל הכוחות שלו בצורה שלמה, ויקבל מתוך עצמו את הדבר הכי נכון לו.
הדמיון מפגיש את השכל ואת הרצונות השונים של האדם עם הכלים הפיזיים שלו ועם הכלים הממשיים שלו, ומהמפגש הזה נוצרת נביעה גדולה והתפתחות מפתיעה, וגם מפגש עם דברים שלא ראיתי אותם ולא ידעתי על קיומם. וכמעט תמיד אחרי הפתעה כזאת האדם אומר גם, "ואוו, זה כל כך נכון". האדם רואה את עצמו כמו שהוא. אני חוזר בכך למשפט של הרב קוק שהתשובה הראשית היא שישוב האדם אל עצמו.'
הרב ולדמן
הרב עיטם: כבני אדם אנו צמאים לחיים של צמיחה והשתלמות. אחד הדברים היותר משמעותיים שיש בדמיון נובע הוא לאפשר לעצמנו לעבור תהליכים פנימיים שהם כל הזמן מביאים איתם תנועה, צמיחה, גדילה והשתכללות.
אגדיר את זה בצורה הכי תמציתית: בשביל לחולל שינוי צריכים שלושה שלבים. בשלב ראשון עליך להכיר בכלל את כוחות הנפש של האדם ואיך עובדים איתם; בשלב השני להתמקד בעצמך ולהכיר את עצמך ואת עולמך הפנימי הייחודי, ובשלב השלישי – לחולל תהליכי שינוי וצמיחה. אם לא תכיר את הכלים, את השרירים של נפש, ואם לא תכיר את הנפש המיוחדת שלך – אין מה לדבר על השלב השלישי, שלב השינוי והצמיחה.
דמיון נובע עושה דברים מאוד יסודיים בשלושת השלבים: גם מפגיש אותך עם כוחות הנפש של האדם. גם עושה עבודה מאוד עמוקה של לפגוש את עצמך הנוכחי. ודבר שלישי, הוא מאפשר לך לפגוש את העובדה שנפשך באמת הרבה יותר רחבה מעצמך הנוכחי, כפי שאתה מוכר לעצמך, ומתוך כך הוא מאפשר לך להתפתח לצמיחה והתרחבות. מה שיפה בחוויה ובתהליך הנובע הזה שהוא לא בא להגיד לך איך תצמח ותשתנה על ידי זה שתמחק את עצמך הנוכחי ותלבש לבוש חלופי יותר טוב ויותר שלם. הוא חושף לך תוך כדי המפגש האמיתי עם הדמיון: מה שהכרת עד עכשיו זה חלק מצומצם ממך, ואתה נקרא לצאת לחירות ולפגוש את מרחבי הנפש המלאים שלך, שהם הרבה יותר גדולים מהדפוסים שבהם הנפש שלך מתפקדת ביומיום. הדפוסים הרגילים שלנו מאוד מצמצמים . הדמיון הוא הכלי לתת לדפוסים הנוכחיים מקום מוגדר בתוך המרחב הנפשי הגדול הרבה יותר, ולפגוש את המרחבים הנוספים שגרעיניהם מצויים בי ואליהם אני יכול להתרחב. יש פה קריאה עמוקה מאוד לחירות, אבל זו חירות שכל-כולה מתוך התחברות הרבה יותר עמוקה ורחבה למה שאתה, ולא חירות שבאה מתוך זה שנלחמת נגד עצמך כדי לצאת לחירות. בזה ניכר יתרון גדול שיש לתהליך של הדמיון הנובע, משאר תהליכי הנפש.
הרב עיטם
הרב טורנר: מההיבט של שיטה טיפולית, אגדיר בפשטות: זאת שיטה מיוחדת שבה האדם מרפא את עצמו.
הרב עיטם: בדמיון נובע אני מוצא שני דברים. הראשון הוא האמון העמוק במה שיש בך. זאת שיטה שבכוחה להפגיש את האדם בצורה נקיה ומדויקת עם העומקים שיש בו. שנית, אני מוצא את השיטה עצמה רצינית מאוד; היא גם מקצועית ושיטתית ובנוסף, ראשי מובילי השיטה, עמית קדם ונוריאל אהרון הם אנשי אמונה בעלי הקשבה וענווה מיוחדת, וזה דבר מאוד חשוב בדברים כאלה.
הרב ולדמן: אם אתה רוצה להיפגש עם עצמך בעצמך ולקבל גם כלים ועקרונות מעשיים להתקדם – זאת השיטה. יש בה דבר נוסף מאוד חשוב. אני לא אוהב שיטות שאומרות לך: "שמע, אם תעבוד עם השיטה שלי כל חייך ישתנו", או "רק זה יעבוד". כאילו שיש פה הוקוס פוקוס. בדמיון נובע יש ענווה, והכרה בכך שזהו כלי – אמנם מאוד עמוק וחשוב, אבל בסופו של דבר הוא כלי עזר נוסף. ממילא זה לא מצריך ממך עכשיו לשנות את כל צורת חייך. יש שיטות שאומרות: "שמע, תחיה רק כמו שאנחנו אומרים לך". דמיון נובע לא בא להשתלט לך על החיים, אלא נותן לך כלי לחיות את חייך כפי שאתה."
"נוריאל, התורה כבר לא עוזרת לך, היא רק מזיקה לך". הכריע בפניו ראש הישיבה בשיח לקראת שנה נוספת בישיבה לאחר 7 שנות לימוד. "היו לפני שתי אפשרויות", סיפר לי נוריאל בעבר. "להתנתק מהעולם התורני, או לצאת למסע שמנסה להבין מה היה חסר ולנסות להביא תיקון. מבחינה חיצונית בחרתי כמה שנים בדרך הראשונה, מבחינה פנימית היה ברור לי שאני מתחיל מסע לבנות את האפשרות השנייה"
נוריאל הוסיף וסיפר על רגע נוסף בו חווה סגירת מעגל וכך אמר: "באחד מהתהליכים בדמיון נובע, עלה לי בדמיון בהפתעה אותו בחור שהייתי בזמן הלימוד בישיבה. היה בינינו דיאלוג נוקב ומפרה, המפגש העוצמתי יצר נתינת מקום לשני הצדדים – אני של העבר, ואני של היום. זה היה תהליך של ריפוי. מאז, הרגשתי שאני לא 'בורח' מהעולם התורני ומהלימוד, אלא שאני בוחר להוסיף קומה ללימוד התורה שלי, מהנקודה הזאת התחלתי לחזור לעולם התורני. במקום להיות מונע בעשייה שלי גם מרגש שלילי כלפי הגמרא והעולם התורני, חזרתי לערך העצום שבלימוד, מתוך הסכמה פנימית."
נוריאל אהרן
אציין את השיתוף של הרב ולדמן, שאותי ריגש, כמי שמנסה לעבוד את השם יותר טוב, ובפרט בתפילה. הרב ולדמן ריגש אותי כאשר שיתף כמה השיטה מסייעת לו בעבודת השם שלו עצמו.
וכך אמר: "אותי הדמיון פוגש – בעזרת ה', כשאני מצליח – בתפילה. בהלכה כתוב שבתפילה אדם צריך לראות את עצמו בקודש הקודשים. זה כתוב במשנה ברורה. אני בטוח שככל שאצליח לפתח את הכלי הזה, הדמיון, זה יהיה נוכח עוד יותר.
הדמיון הנובע גם בעיקר משפיע עלי ממש בחיי היומיום ולא רק בנקודות קיצון ומהפכים. אנשים מסביבי אמרו לי שהם מרגישים משהו משתנה: בהקשבה, ביכולת לפעול במספר זירות ובכל מיני תחומים. כראש ישיבה אתה מתמודד עם אתגרים לא פשוטים במגוון רב של תחומים. אני התקשיתי עם זה. היה קשה לי להיות בכל דבר עד הסוף, עם כל הקשב, ובמינון נכון בין הדברים.
ברמה האישית, בזכות התהליכים בדמיון נובע הצלחתי לחיות יותר בשלמות ובהרמוניה בכל הזירות, גם בצורך להרביץ תורה וגם בצורך להיות איש חינוך וגם בצורך שקשור לצדדים ניהוליים שראש ישיבה צריך להתעסק גם בהם – ולראות איך כל זה לא מעמיס על יכולת המעוף והמקום הרוחני של עבודת ה', של גדילה וצמיחה ויראת שמים ותורה.
כל זה בזכות היכולת של דמיון נובע לתת לי את המקום השלם והייחודי שמתאים לי."
