בית » על השיטה » מאמרי עומק » האדמו"ר מפיאסצנה

האדמו"ר מפיאסצנה

גילוי הנפש

המטרה אותה מציג האדמו"ר מפיאסצנה בספרו "הכשרת האברכים" הינה גילוי הנפש הישראלית באדם. גילוי הנפש הינו התנאי והמבוא לכל עבודת ה' והחסידות. גילוי הנפש הינו מדרגה ראשונה בגילוי רוח הקודש. במדרגה זו הנשמה מתגלית לאדם ומדריכה אותו. ההתרגשות הינה ראשית התגלות הנפש. על האדם להיות מסוגל להתרגש בכל עת כרצונו. מצבו הבסיסי של האדם הינו שאינו מכיר את התגלויות נפשו.

"את עצמו אינו מכיר ואת המתרחש בקרבו לא ידע. נפשו גם של ההדיוט אינה חדלה מלהתנענע ומלפרכס, מלצעוק ומלהתחנן על נמיכויות עצמו, ועל כל הכאותיה, על נגיפותיה ועל ייסוריה אשר מייסר הוא אותה במעשיו, בדיבוריו ובמעשיו השטותים, והוא או שאינו מרגיש מאומה מפני שאינו נותן לב להקשיב את יללות וגניחות עניה סוערת זו,… או שמרגיש הוא, רק כיון שבשעה שמרגיש, רצונו, דעתו, ומחשבותיו ברפש דברי העולם נתונים לכן גם המית נפשו וקולה לקול ענות הוא שומע… כל אחד בלבוש רעיונותיו את חלומו* רואה" (פרק ד')

* לבוש החלום למציאות כפי שציינתי במאמר הקודם

לכן עיקר עבודתו של האדם ברצונו להיות מתרגש אינה גיוס כוחות חיצוניים לו:

"היה שמח במה שאמרנו לך בזה, כיוון שלא התרגשויות חדשות עליך לבקש ולא התפעלות מן השמים, בראשונה ובראשית עבודתך ממך דורשים כי הכל בך, התרגשות בך וגם אתה איש מתרגש ועליך להשתדל רק להכיר אותך ואת אשר בך מתרחש"  (שם).

על האדם להתחיל את ההתבוננות בנפשו בהתרגשויות החזקות והברורות. עליו לתת להתרגשויות אלה מצע עליו יוכלו להתגלות ולהתחזק:

"הרחב את המצע לפני נפשך ותפשט את פעולותיה בך, תן להם מחשבה וציור, ומוטב שלא תתחיל בהתרגשויות כאבי הנפש אשר צועקת היא על כאביה ופגמיה * , רק בהתרגשותיה שהיא שמחה ועליזה תתחיל…" (שם)

מחשבה חזקה

מצע זה הינו מחשבה חזקה מאותו ענין שבו התעוררה ההתרגשות. ללא מחשבה חזקה כזו ההתרגשויות "נגועות ונאספות חיש מהר" (שם) מחשבה כזו הינה מלווה תמיד בציור, כפי שגרת לשונו של ה"נועם אלימלך" כשמדבר על עניני מחשבה "ידמה ויצייר במחשבתו". במחשבה קלושה אין הציור מתגלה אך כשהמחשבה חזקה מופיע גם הציור הקשור למחשבה. "המחשבה החזקה והדמיון, מין אחד הם…" כדי להרחיב את המחשבה ולחזקה יש לציירה בציורים שונים בעלי פרטים רבים ומתחדשים. הציורים המתגלים מהנפש הם כפי העניינים שהאדם עסוק ושקוע בהם. על האדם להגיע למצב שבו הנפש מגלה מעצמה ציורים קדושים ומראות קודש. האדמו"ר מפיאסצנה מדגיש את ההבדל בין ציור המופיע מן הנפש לבין ציור המגיע מן השכל:

"הסכת ושמע ואל תטעה. כבר הזהרנוך לעיל שאין כוונתינו שכאשר תרגיש איזה הרגשה בקרבך תתחיל אז לשוטט בשכלך ולחפש איזה דמיון זה או זה אשר יתאים להרגשתך זו, הס מלהזכיר כי התרגשותך יחלוף על ידי זה, וגם כי הציורים הבאים ע"י חיפוש, רק פעולות השכל הם, ואנו רוצים בזה שיעזור לנו ה' לראות הנפש אשר למעלה מן השכל * . רק מין משל השכל ממציא אותו לדמות דבר אל דבר, משל אל נמשל, הוא זה שאתה מדמה וממציא בשכלך, ואנו רוצים לזכות ולגלות ניצוץ הראיה של בני הנביאים אשר בקרבנו" (פרק ו')

* במקביל לתורה ח' תנינא בליקוטי מוהר"ן

"לכן בשעה שמרגיש אתה איזה התרגשות קדושה לא תחפש דמיונות ומשלים רק תתעכב ותתבונן בהתרגשותך הקדושה ותוסיף לעוררה, והמחשבות עם מראות הקודש מאליהן תעלינה אם כך חזקת והרחבת את מחשבותיך עם דמיון קדשך" (שם).

ניתן למצוא הקבלות לתיאורים אלה גם אצל מוהר"ן: בשיחה ט"ז בשיחות הר"ן מתואר כיצד אדם יכול לצעוק "בקול דממה דקה…" ע"י שיצייר בדעתו "קול הצעקה ממש…", "ויוכל לעמוד בין כמה בני אדם ויצעק מאוד ושום אדם לא ישמע". וכן בחיי מוהר"ן (רמ"א) מתואר כיצד יכול האדם לרקוד בדעתו בלי שהאנשים סביבו ירגישו. אלו הן שתי דוגמאות של ציור מצב רגשי / רוחני המתבטא ע"י ציור במחשבה.

כדי להכין את הקרקע לנפש המגלה מעצמה מראות קודש מציע האדמו"ר מפיאסצנה לחזק את לימוד ההגדה והזוהר הקדוש (ולו רק את דברי המדרשות שם). ככל שמחשבתו של האדם תהיה שקועה יותר בעולם המדרש והאגדה ובפנימיות התורה כך אוצר הדימויים של האדם יהיה מקודש יותר.

את המחשבה והדמיון האיש מחלק האדמו"ר לשתי מדרגות: (פרק י'):

  • המחשבה הפשוטה – "הדבר ששומע ורואה יחשוב בחזקה ויצייר לו בלא תוספת משלו".
  • מחשבה מתחדשת – "יוסיף ויחדש בו משלו. וגם בזו שתי מדרגות: "מחדשת רק בזו שניתן לו, את הדבר שראה או שמע היא מרחבת ומפשטת יותר וישנה המחדשת גם חדשות".

תרגילים להרחבת המחשבה

כדי לחזק את המחשבה מציע האדמו"ר סידרה של תרגילים להרחבת המחשבה * . תרגילים אלה מתחילים מחיזוק המחשבה הפשוטה כגון בציור בית המקדש וציור מאורעות התנ"ך ע"פ המובא במדרשים. בהמשך מתאר האדמו"ר באריכות כיצד לשתף גם את המחשבה המחדשת במדרגה הראשונה בתיאור של מאורעות יציאת מצרים ולהבדיל בתיאור יום המיתה. לגבי המדרגה השניה המחדשת כותב האדמו"ר: "אליה תגיע רק כשתעשה יותר לבעל מחשבה וחכמה אם ירצה ה', שיעלו בך רעיונות ומחשבות חדשות בהשגות דרכים ועצות בעבודת ה', לפי שהורו לנו קדושינו זי"ע" (פרק ז')

* פירוט רב יותר של תרגילים כאלה ובצורה מובנית יותר ניתן למצוא בספר "תנאי הנפש להשגת החסידות" הרב אקשטיין

נראה מדבריו שמדרגה זו היא המטרה המכוונת עליה דיבר האדמו"ר בתחילת ספרו. במדרגה זו נגלית אל האדם נפשו ומדריכה אותו. האדמו"ר אינו מרחיב דבריו מביאור מדרגה זו גם הוא מותיר לנו את המרחב לגילוי העצמי…

חיזוק ההתרגשות

במקביל לעבודה זו מציע האדמו"ר דרכים לחיזוק ההתרגשות עצמה. ההתרגשות מחולקת לשני סוגים וכל סוג לשלושה מינים (פרק ט'):

סוג א': התרגשויות הבאות מבפנים שלא נתעורר האיש מדבר חוצה לו רק מבפנים עצמו ובהם ג' מינים:

  • התרגשות שמרגיש אותה בלבוש של קדושה באהבת ה' וליראתו לתורה ולמצוות וכו'
  • שאינו מרגיש בשום לבוש רק סתם שמרגיש לפעמים שבירת או שמחת הלב ואינו יודע להמ היא ומה היא וכמו שאמרנו לעיל שיש גם מי שחושב שדבר גופני חסר לו וממלא אותו.
  • מרגישה בלבוש של תאוה ח"ו.

סוג ב': התרגשויות הבאות מבחוץ שמעצמו לא מתרגש רק דבר שמחוצה לו פעל עליו להביאו להתרגשות וג' מינים בו:

  • בלבוש קדושה. שע"י שח"ו נענש מתרגש מתרגש ביראה מהד', או שה' הושיע ועל ידי זה שמח ומוסיף להתרגש באהבה וכו'
  • התרגשות בלא לבוש וכו'
  • בלבוש רע ר"ל לתאוה כמו שאמרו חז"ל עינא ולבא תרי סרסורי דחטאה וכן על ידי שמיעה או שאר חושים שנתעוררו לנמיכויות ח"ו".

בהתרגשויות ממין הקדושה או בהתרגשויות הסתמיות מייעץ האדמו"ר להשתמש לעשיה דקדושה. במין הסתמי יש לנסות ולהתבונן בגורם הנסתר שעורר את ההתרגשות אך גם אם לא מתגלה הסיבה יש להשתמש בהתרגשות זו לעשיה דקדושה כגון מעשה מצוה או תפילה או אמירת תהילים. בהתרגשויות המופיעות בלבוש רע עלינו להפשיט את חלק הנפש המתעורר מלבושו הרע. נסיון לדחות לגמרי התרגשויות כאלה יגרום לנו גם לאבד את אותו חלק הנפש המתגלה. אחת העצות המרכזיות להשלת לבושי התאוות הינה היכולת להתבונן על התאווה מבחוץ "להתבונן אודות הדבר" – דבר המקליש את התאוה עצמה אך לא מאבד את חלק הנפש. "לטפל ברגש עצמו" לעומת זאת מחזק את הרגש ומשמש ככלי להתרגשויות החיוביות.

סיכום:

ע"פ "הכשרת האברכים" מתבארת הדרכה מפורטת יותר של עבודת הכח המדמה. אם אכן ניתן לקשר אותה לאותו תהליך המופיע בליקוטי מוהר"ן נראה לומר שהתבוננות של האדם בהתגלות נפשו תשמש ככלי לזהות את שלבי הבירור השונים של המדמה, כלומר תסייע לגלות את חלקי הנפש המתגלים ולהפשיט מעליהם את לבושיהם הנמוכים ולהשתמש בהם להתקרבות לה' יתברך. ע"פ הסתכלות זו עצם התגלות הנפש היא השכל החבוי בתוך המדמה והיא הבחינה של רוח הקודש שתאפשר לאדם להבין את הרמזים שמרמז לו הקב"ה (תורה נ"ד) ולפרש את החלום בו הוא מצוי (החיים…) בצורה ברורה ומדוייקת (תורה ה' תנינא).

ע"פ שלבים אלה של "הכשרת האברכים" בשילוב העצות מכתבי מוהר"ן נראה שאפשר לגשת לניסוח כללי יסוד בשילוב עבודת הכח המדמה במסגרות חינוכיות.

ננסה אם כך לנסח שלבים בעבודת המדמה:

  • תרגילים להרחבת המחשבה – מחשבה פשוטה ומחדשת.
  • העלאת ציור לרגש המתעורר, ציור המתעורר מבפנים ולא מיוצר ע"י השכל.
  • הרחבת הציור בפרטי פרטים עד לגילוי חלק הנפש המופיע בו.
  • שימוש במקביל בהתבוננות מבחוץ על הדימוי העולה (על אודות) והיכולת להפוך להיות הדימוי עצמו (לטפל ברגש עצמו) על מנת להשיל את הלבושים המכסים את הנפש.
  • שימוש בציור / רגש לעבודת ה'

עבודה בשלבים זו אמורה להוביל את האדם למדרגה של "גילוי ניצוץ הראיה של בני הנביאים אשר בקרבנו".

יכול לעניין אותך

הגדרת הכוח המדמה

מהי הגדרתו של הכח המדמה? "החלק המדמה הוא הכח הזוכר רשמי המוחשות אחר העלמם מפני החושים שהשיגום ומרכיבם זה בזה ומבדילם זה מזה, ולפיכך מרכיב הכח הזה מן הדברים..